אחת ההשלכות הבעייתיות של הסדרי הנישואים הקיימים בישראל היא תופעת העגינות וסרבנות הגט. זו תופעה שקשה לאמוד את גודלה, בין השאר כי לסרבנות גט ישנן ההגדרות השונות המשפיעות ישירות על הכמות של המסורבות באוכלוסייה ועל האינטרסים של מי שמציג את אותן הגדרות.

כך, לפי בתי הדין הרבניים, בהגדרה של "מסורבות גט" נכללים רק תיקי תביעות גירושים פעילים שניתנה בהם אחת או יותר משתי ההחלטות של חיוב גט או כפיית גט, או שהוטלו בהם סנקציות נגד סרבני הגט, ואף שחלפו יותר משלושה חודשים ממתן החלטה, התיק עדיין פעיל וטרם ניתן גט.

בארגונים הפועלים למען מסורבות גט סבורים כי הגדרת בתי הדין הרבניים היא הגדרה מצמצמת מדי, וכי ההגדרה למסורבת גט היא כל אישה שבעלה מסרב לתת לה גט או שכורך את הסכמתו לתת לה גט בתנאי. לפי הגדרה זו, מספר מסורבות הגט בישראל גדול במידה ניכרת מהמספר שהרבנות מציגה, ומדובר בכמה אלפים.

אומנם אי אפשר להסיק מכך מספר מדויק אך מקובל לומר שיש בין עשרות למאות מסורבות גט בישראל.