אחד הפתרונות המוצעים הוא הוספה של נישואים אזרחיים בישראל. פתרון כזה יאפשר לכל פסולי החיתון שהכרנו זה מכבר להינשא בארץ בנישואים שאינם דתיים.
אלא שאז תיווצר בעיה – האנשים שההלכה חשובה להם ונישואים כדת משה וישראל קרובים לליבם – לא ירצו שהם או צאצאיהם יינשאו בנישואים אזרחיים שמנוגדים להלכה. הם יטענו שדווקא בגלל שקיימים רישום והדרה של פסולי חיתון ממרשם הנישואים – גבולותיו של עם ישראל נשמרים. הטענה הבסיסית נגד הוספה של נישואים אזרחיים פה בארץ היא שאלו יגרמו לפילוג גדול בעם – אלו שנישאים הלכתית ואלו שנישאים אזרחית. ילדיהם לא יוכלו להתחתן זה עם זה.
המחוקק ראוי שייתן דעתו להסדר הנאות לגבי נישואיהם של ישראלים שאינם יכולים להינשא בישראל; לא אהסס לומר, כי אילו היה ניתן לשכנע כל יהודי ויהודייה, מטעמים טובים רבים, להינשא לבני העם היהודי, לא היה מאושר ממני, בוודאי שלאחר השואה נכרת שליש מן העם. אך משאין זו המציאות (נוכח גלי העלייה מברית המועצות לשעבר, בהם עלו גם רבים שאינם יהודים לפי ההלכה), על המדינה לספק את הפתרונות הנאותים, כמובן תוך התחשבות באופייה היהודי והדמוקרטי – וגם במדרון החלקלק שדברים עלולים להיקלע אליו".
השופט אליקים רובינשטיין, בע"מ 9607/03 פלוני נ' פלונית (2006)