בפרק זה התוודענו מקרוב להשלכות המורכבות של הסדרי הנישואים הקיימים בישראל. ראינו שישנו אחוז ניכר של אנשים החיים כאן בארץ ואינם יכולים להינשא במדינה. ראינו כי נישואים הלכתיים ברבנות מביאים איתם בעיות של אפליה מגדרית נגד נשים והשלכות חמורות כמו סרבנות גט ועגינות שמעכבות אנשים מלחיות את החיים שלהם, לפרק זוגיות ולהקים משפחה חדשה גם במקרים של אלימות. בסוף הפרק ראינו שהיעדר אפשרות לנישואים אזרחיים היא בעיה בסיסית בהיעדר זכויות אדם עבור אלה שלא יכולים להינשא ברבנות מצד אחד, ומצד שני שהאפשרות לנישואים אזרחיים בארץ יכולה להיות בעיה וליצור פילוג משמעותי בעם.
כיצד מתמודדים עם ההשלכות האלה? בהכללה, אפשר לחלק את הגישות להתמודדות עם האתגרים והבעיות הקיימות עם הסדרי הנישואים בישראל לשתי גישות עקרוניות שעליהן נפרט בפרק הבא:
התייחסותו של הצד השמרן למצב הקיים:
אחד מערכי היסוד של מדינת ישראל הוא היותה מדינה יהודית. לפי הדין שנקבע בישראל, ההלכה היא זו שקובעת בנושאי נישואים וגירושים. מאחורי דיני קידושין וגירושים עומד עיקרון על חשוב ביותר: שמירה על מוסד הנישואים, על מוסד המשפחה ועל עם ישראל כעם מאוחד שלא צריך לחשוש להינשא זה בזה. גישות שמרניות מכירות בכך שישנם אנשים שמשלמים את המחיר הכבד עבור הערך החשוב הזה, ופועלות למציאת פתרונות בתוך ומחוץ להלכה שיכולים להקל על מצבם.
התייחסותו של הצד הליברלי למצב הקיים:
אחד מערכי היסוד של מדינת ישראל הוא היותה מדינה דמוקרטית. להינשא זו זכות בסיסית של אדם ולא ייתכן שיש אוכלוסיות שלמות פה במדינת ישראל שמשום שהן לא יכולות להינשא על פי ההלכה הדתית – הן לא יכולות להינשא כלל. פסולי חיתון הם אחת מהבעיות המהותיות והקשות ביותר שיש בסוגיית הנישואים בישראל. גישות אלה לא רואות הצדקה בשימור המצב הקיים ודורשות תיקון יסודי מן השורש של השיטה.