הממסד הדתי כפה על העולים מאתיופיה להתגייר, לעיתים אפילו מבלי להסביר, או במסווה של חיסון רפואי. עדות לכך נותן הח"כ לשעבר, אדיסו מסאלה:
זאת קבלת הפנים שקיבלנו: להפשיל מכנסיים ולדקור בנו באיבר המין שלנו, להקיז בנו דם. [...] מנהלת מרכז הקליטה אמרה לנו לצאת החוצה ולהיכנס לאוטובוסים. לא ידענו לאן לוקחים אותנו, אמרו 'טיול קטן'. לקחו אותנו לאיזה מבנה נטוש, עזוב ואז אמרו לנו זה חיסון. […] שלושת הגברים הללו לבשו חלוק לבן, עם זקן, ואז באו עם מזרק והקיזו דם מאיבר המין"
אחרי כל השנים שבהן קיוו להגיע לירושלים, כל הפרעות שעברו בדרך וכל האנשים שאיבדו, קהילת ביתא ישראל סוף סוף עלתה למדינת ישראל ודווקא כאן, פגשו בממסד דתי שלא מכיר ביהדותם. לחוסר ההכרה ביהדותם של העולים מקהילת ביתא ישראל בשנות ה-80 וה-90 יש משמעויות פרקטיות שנמשכות עד ימינו אנו.
קראו את דבריו של עו"ד איציק דסה, מייסד הארגון "טבקה" והקליניקה לקידום שוויון באוניברסיטת בר-אילן, וחבר מועצת ההסכמות של הקונגרס הישראלי:
אם אנחנו בוחנים את האפליה שקיימת כלפי יוצאי אתיופיה על רקע דת, אנחנו יכולים לראות שיש לאפליה הזאת שתי פנים. יש את האפליה ההלכתית מבחינת הדת, ויש את האפליה המנהלית.
האפליה ההלכתית מתבססת על הטענה שיהדותם של קהילת יוצאי אתיופיה מוטלת בספק. הביטוי הזה על יוצאי אתיופיה, ״יהדותם מוטלת בספק״, הוא סוג של אריזה שעטופה בטיעונים נסתרים. אבל כל האפליה ההלכתית-החוקתית הובילה לכך שהקהילה נושלה מנכסיה הרוחניים. משמעות הדבר היא שלקסים לא היו יותר סמכויות בתחומים המהותיים. […] הם אומנם יכלו לקיים טקסים כאלה ואחרים, אבל בכל מה שקשור לעריכת חופה וקידושין, לגירושים, לא הייתה לקסים סמכות. בהיבט הזה, זוג מקרב יוצאי אתיופיה שרצה להתחתן על ידי הקסים, לא יכול והאפשרות היחידה שעמדה בפני הזוג היא לפנות לרבנות הראשית[…].
החלק השני, שהוא הרבה יותר מקומם, זה האפליה המנהלית שבאה לידי ביטוי בשלב שבו אני רוצה להתחתן. על פניו, כל זוג בלי קשר ליוצאי אתיופיה, השלב הראשון זה שהוא הולך למועצה הדתית באזור מגוריו ומבקש לפתוח תיק נישואים. המועצה הדתית מתחילה בבירור יהדותם של הזוג המיועד. […] הפתיחה של התיק והבירור הוא הליך פשוט, שירות שהמועצה חייבת לתת לכולם בלי יוצא מן הכלל. אבל עבור יוצאי אתיופיה הליך פתיחת תיק במועצה דתית, לא היה פשוט. למעשה בני זוג יוצאי אתיופיה שפנו למועצה הדתית כדי לפתוח תיק, אוטומטית סורבו והטענה הייתה: אנחנו לא יודעים לברר את היהדות שלכם ולכן אנחנו לא יכולים לתת את השירות."
במילים אחרות, אפשר לעגן את האפליה הממסדית כלפי יוצאי אתיופיה בשלושה חסמים עיקריים:
1
מבחינה הלכתית, לא הכירו ביהדותם ודרשו מהם לעבור הליך גיור עם הגעתם לארץ.
2
הממסד הדתי במדינה לא מכיר במעמדם של הקסים כמנהיגים דתיים ורוחניים, וגם לא בסמכותם לערוך טקסים דתיים כמו נישואים וגירושים.
3
כפועל יוצא של שני הסעיפים הקודמים, כאשר מגיע אדם מקהילת ביתא ישראל ורוצה להינשא במדינת ישראל, הוא לא יכול לעשות זאת כפי שנהגו אבותיו אצל הקס בקהילה. הוא גם לא לפתוח תיק רגיל ברבנות, אלא עליו לגשת לרב מבין הקהילה שהוסמך על ידי הרבנות לטיפול בבירור יהדותם של בני הקהילה טרם נישואים.
החסמים הללו יצרו שבר גדול באמונם של קהילת העולים מאתיופיה בממסד. חוסר האמון הזה אף לובה בתחושת גזענות ואפליה שהובילו אותם לצאת ולהפגין.