אחת האינדיקציות להשתלבות של קבוצות שונות במארג החברתי היא ייצוגיות הולמת במוקדי הכוח. כאשר בדקנו את הנושא מול ישראלים יוצאי אתיופיה, קיבלנו הסכמה גורפת עם תחושת חוסר ייצוגיות בכול מוקדי הכוח של החברה הישראלית. תחושת חוסר הייצוג הבולטת ביותר היא במערכת השופטת (92%), לאחר מכן בשירות הציבורי ובשלטון המקומי (82%), במערכות הבריאות (81%) ובמערכת החינוך (78%). יוצא דופן הוא צה"ל, שבו תחושת חוסר הייצוג נמוכה משמעותית בהשוואה לשאר (43%).
כאשר שאלנו מה יש לעשות כדי לתקן את היחס כלפי יוצאי אתיופיה, התגלתה מחלוקת בין כלל המשיבים לבין המשיבים יוצאי אתיופיה גם בנושא זה. בעוד המשיבים שאינם יוצאי אתיופיה סבורים שיש לטפל בראש ובראשונה בנושא הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה (37%), האחרונים דווקא סבורים שעל הממשלה לטפל קודם כול בחוסר הייצוג, ולשלב יותר יוצאי אתיופיה בתפקידים בכירים במשק (49%).
במשאל אחר שערכנו שעסק בזוויות שונות הנוגעות ליחסה של החברה הישראלית למערכת בתי המשפט עלו ממצאים מעניינים הנוגעים לתקרת הזכוכית שקיימת במערכת המשפט כלפי אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית. 60% מהציבור סבור שקיימת תקרת זכוכית המונעת מיוצאי אתיופיה להתקדם במערכת המשפט, אחוז גבוה יותר מכל אוכלוסייה אחרת:
גם במשאל שערכנו ושעסק בדרך שבה התקשורת שותפה בעיצוב התודעה הציבורית התגלה נתון מעניין בקשר לתפיסה הציבורית בישראל את יוצאי אתיופיה: 64% מהמשיבים ציינו שהיו רוצים לראות יותר עיתונאים יוצאי אתיופיה בתקשורת. למעשה, רוב המשיבים חושבים שחסרים בתקשורת עיתונאים יוצאי אתיופיה יותר מאשר הם חושבים שחסרים עיתונאים מאוכלוסיות אחרות.
במשאל נוסף שערכנו ועסק בזוגיות עם האחר, שאלנו את המשיבים עד כמה הם רואים סיכוי גבוה לנישואים בין עדתיים. גם כאן ניכרת אפליה כלפי יוצאי אתיופיה: רק 63% מהמשיבים שהגדירו עצמם כמזרחים ו-67% שהגדירו עצמם כאשכנזים רואים סיכוי גבוה להינשא ליוצאי אתיופיה.